<h1>המכתם — ברכות</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[ברכות מ"ח ע"א] קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. דעת הריא"ף ז"ל והוא שיהיה בן עשר או בן תשע. ודעת הרמ' ז"ל כבן תשע וכבן שמונה, מכלל דפחות מכאן לא. וכן הראב"ד ז"ל כתב תשובת שאלות ראיתי רבים וגדולים טועים בענין זימון, שסומכין על הקטן כשהוא [דברן] ויודע לומר מה שמלמדין אותו למי מברכין לאל היושב בשמים. ואין זה דעת גאון ולא דעת ריא"ף ז"ל, דבעי בן תשע ובן עשר, ועל כולם אני אומר שלא התירו צירוף הקטן אלא לזימון של עשרה, שמקילין ג"כ באכילת ירק או בשתיית יין, אבל לזימון של שלשה לא הקילו, וצריך שיביא שתי שערות, וכל הנוטה מזה עובר על משנתינו דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן, והלא הנשים והעבדים יודעים למי מברכין יותר מן הקטן, ואעפ"כ אין מזמנין עליהן, לפי שאינם כעין קביעות, וכל שכן קטן אע"פ שיודע למי מברכין. וכן בירוש' מתמה ואמ' אם תמן שמזכיר שם שמים עושין אותו סניף, כאן שאין מזכיר שם שמים לא כל שכן, והיינו, כלומ', היא הנותנת, תמן על ידי שיזכיר את השם עושין אותו סניף, כלומ' לעשרה דוחקין את עצמן לעשות סניף כדי להרבות בשבחיו של מקום, אבל לשלשה לא איכפת לן, אמ' רב ניסא זימנין סגיאין אכלית עם אבא ועם ר' עניני בר סיסי בר חביבי ולא זמינו עלי עד דאייתיתו שתי שערות. מכל זה משמע שאין שום קטן נעשה סניף אלא לעשרה אבל לשלשה עד שיביא שתי שערות כסתמא דמתני'. אך הרמ' ז"ל כתב בהדיא דקטן היודע למי מברכין מצרפין אותו בין לזימון שלשה בין לזימון עשרה. ולדעת אלו שמצרפין אותן לשלשה, דוקא אחד אבל שנים לא, דרובא בגדולים בעינן, אבל לעשרה יש שמצרפי' בהן אפי' שלש קטנים, כמו שמצרפין ג' אוכלי ירק. ומהאי מעשה דרבה דבעא לצרופי אביי ורבא בעודן קטנים אין ראיה לצרף שנים קטנים לזימון שלשה, דשמא לזימון של עשרה היה. ולעשרה דתפלה, יש שאומרי' דעושין נמי סניף בקטן היודע למי מתפללין, והוא שיהיה כבן תשע או עשר, ואפי' שני סניפין נמי עושין, ובשעת הדחק כגון בכפר שאין שם עשרה גדולים עושין אפי' שלשה סניפין. ומביאין ראיה ממתני' דמגלה דאמר קטן אינו עובר לפני התיבה מכלל דמיעבר הוא דלא עבר לאפוקי רבים ידי חובתן, הא איצטרופי מצטרף. אך הר"מ ז"ל בעי לתפלה עשרה גדולים ובני חורין. וכן הוא מפורש בבראשית רבה בפרשת וירא יעקב כי יש שבר במצרים.
<h2>דף יט:</h2>
קידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק. פי' בידים עד לפרק שבין היד והזרוע, וברגלים עד הפרק שבין הרגל והשוק. לתרומה עד לפרק. פי', עד הפרק של תחלת האצבעות. לחולין עד הפרק, פי' הפרק של אמצע האצבעות הוא הפרק השני. ואסיקנא עד לפרק של תחלת האצבעות בין לחולין בין לתרומה. כלו', אף (עד) לחולין כמו לתרומה, לפי שפעמים שנוגע התבשיל עד לאותו הפרק השלישי.
